X

מאמרים

ההסכם החשוב ביותר – שעליו לא שמעתם / אלירן קירשנבאום, המנהל האקדמי של פרומונרס

בתאריך 28 בדצמבר 2015 נחתם אחד ההסכמים המשמעותיים וההיסטוריים של העת המודרנית. אבל אנחנו, כאן בישראל, לא שמענו עליו כלום.

הסכם זה, שנחתם בין יפן ודרום קוריאה, מביא לכדי סיום את אחת הפרשיות המזעזעות והקשות בזירה הבינלאומית המודרנית: "נשות הניחומים". מאמצע המאה ה-19 ועד תום מלחמת העולם השנייה הייתה יפן הקיסרית אימפריה בקנה מידה אזורי. בשיאה (סביב שנת 1942) שלטה האימפריה היפנית בטאיוואן, כל חצי האי הקוריאני (כיום דרום וצפון קוריאה), חלקים נרחבים מסין, פורט-ארתור (שהיה בשליטה רוסית), ומדינות כמו בורמה, תאילנד, ויטנאם, קמבודיה, פיליפינים, וחלק ממלזיה ואינדונזיה. במלחמת העולם השנייה תמכה יפן במדינות הציר – גרמניה הנאצית ואיטליה הפאשיסטית.

החל משנות ה-30 של המאה ה-20, החלו שלטונות הצבא היפני להעמיד לרווחת החיילים "תחנות ניחומים" – בתי בושת בהן הוחזקו בתנאי עבדות אלפי נשים וילדות מקומיות שאולצו לספק שירותי מין בכפייה לחיילי האימפריה. שפחות מין אלו נחטפו מבתיהן או פותו להגיע למחנות הצבא הקיסרי בהבטחות שווא לעבודה לגיטימית, ואז נכלאו ואולצו לעבור מעשי אונס רבים מדי יום.

נוהג זה נמשך עד סוף מלחמת העולם השנייה, אז קרסה האימפריה היפנית. שפחות המין ששוחררו סבלו מנזק פיזי ונפשי ניכר בעקבות הטראומה שעברו. החל משנות ה-60 ניהלו המדינות ה"כבושות" – בראשון דרום קוריאה – מאבק משפטי, פוליטי וציבורי מתמשך מול הממשל היפני בדרישה להכיר באחריותם לזוועות המלחמה ולפצות את הקורבנות. למרות הסכם שהושג בשנת 1965 וקרן פיצויים קטנה שהוקמה מכספי תרומות בתחילת שנות ה-90, הדעה הציבורית בדרום קוריאה לא השתנתה: יפן נתפשה כפושעת מלחמה עקב העוול שנעשה ל"נשות הניחומים".
ההסכם שהושג בסוף דצמבר הוא משמעותי מכיוון שהוא כולל, לראשונה אי-פעם, שילוב בין הודאה פומבית באחריות של יפן למעשי הזוועה ב"נשות הניחומים" ומנגנון פיצויים במימון ממשלת יפן. בכך הסכים רה"מ היפני שינזו אבה – הנחשב ללאומן ומיליטנטי הרבה יותר מקודמיו – לדרישות הקוריאניות במלואן. בתמורה, הסכימה דרום קוריאה להוריד את הנושא מסדר היום הציבורי, לסלוח ולעבור הלאה.
בנוסף לכך, סוגית "נשות הניחומים" נחשבה אחת מסוגיות המחלוקת האחרונות שנותרו בין שתי בנות הברית החשובות ביותר של ארה"ב במזרח אסיה. עם הסרת הסוגיה מסדר היום, דרום קוריאה ויפן יכולות לשתף פעולה באופן הדוק יותר כנגד האיום הסיני ההולך ומתהווה בשנים האחרונות, והאיום המתמיד מצד צפון קוריאה.
באופן אירוני, אף אחת מהנשים שנותרו בחיים ושרדו לספר על הזוועות לא שותפה במשא ומתן, וגם נציגי הארגונים החברתיים הפועלים לרווחתן לא שותפו בסוד העניינים. אלו מגנים את ההסכם בטענה כי אינו מספק פיצוי הולם וכי "מכרו אותם" בעבור שיקולים פוליטיים קרים.
לקריאה נוספת [**זהירות! תיאורים גרפיים!**], מומלץ לקרוא עדויות של ניצולות הזוועות בכתבה הבאה מהמגזין VOX:

http://www.vox.com/…/29/10682…/comfort-women-japan-survivors