X

מאמרים

זהות בינלאומית / דניאל חזנוביץ', מדריכת פרומונרס

בשנים האחרונות ישנה תופעה המטרידה את ממשלות אירופה של צעירים אירופאיים הנוסעים לסוריה ולאיזורים נוספים הנשלטים על ידי דאע"ש ואז חוזרים למדינתם על מנת לחתור תחתיה או לפגוע באזרחיה. לאור זאת ולאור תקריות כגון האסון שאירע בפריז ביום שישי האחרון בו היו מעורבים בעלי אזרחות אירופאית, רבים מאזרחי צרפת ואירופה בכלל תוהים כיצד ייתכן ואזרחים צרפתיים או בלגיים יכלו לבצע פשעים כה חמורים כנגד מדינתם?

כבר יותר ממאה שנים רואים עצמם רוב בני האדם כמשתייכים ללאום ולמדינת לאום. כשאנו מטיילים ונתקלים באנשים שונים ושואלים לזהותם, לרוב אנו שומעים תשובות כמו "אני צרפתי", "אני ישראלי", אני אמריקאי", "אני מקסיקני" וכך הלאה. לכן, בשנים האחרונות, כאשר העולם חווה גל מתחזק של אירועי טרור ורבים מצעירי המערב חוברים לדאע"ש, ישנה תחושת בלבול בקרב רבים התוהים כיצד בני הלאום שלהם מסוגלים לבצע פשעים כאלה כנגדם? ובכן, זוהי שאלה מסובכת בעלת יותר מהסבר אחד, אך כדי לנסות ולהבין את התופעה עלינו לבחון כיצד אנשים מגדירים את עצמם, היות ולהגדרה העצמית שלנו יש אפקט משמעותי על הדרך שבה אנו בוחרים לפעול בכל סיטואציה.

לכל אדם ישנה יותר ממסגרת זהות אחת. לעיתים אנו מזהים עצמנו כצאצאים למשפחה מסויימת, לעיתים כבעלי מקצוע או תחום עניין מסויים, כמשתייכים לאמונה או דת מסויימת, לגזע, למין, ללאום, לעיר, לכפר, לשבט, לתנועה, למפלגה ועוד. לאורך ההיסטוריה נוצרו וקרסו מסגרות זהות רבות. בני האדם ככלל הינם יצורים חברתיים ולכן הם תמיד חיפשו מסגרת חברתית להשתייך אליה. אז אם תמיד היינו כאלה, מה השתנה? ישנם שני סוגי שינויים עיקריים החלים בנו עם הזמן:
האחד הוא השמטה או הוספה של מסגרות זהות (למשל, אם החלטת לעזוב את תנועת הנוער שלך ואתה כבר לא מזדהה איתה, או לחילופין עברת לגור בעיר חדשה ההופכת לחלק חדש בזהות שלך).
השני הוא שינוי בצורה שבה אנו מתעדפים את מסגרות הזהות שלנו – מה יותר חשוב ממה? אם גדלתי בירושלים אבל אני גרה בתל אביב, האם אני יותר תל אביבית או יותר ירושלמית? אם אני יהודי שגר בארה"ב, לאיזו זהות יש יותר משקל בעייני – לזהות היהודית שלי או לזו האמריקאית? אם יש לי חברה מוזיקאית שגרה בצרפת האם היא תגדיר עצמה כמוזיקאית? כצרפתייה? כאישה? איך היא תתעדף את כל מסגרות הזהות שלה ותחליט מה הכי חשוב?
התשובה לכך היא שהתיעדוף שלנו הוא אישי ותלוי סיטואציה. ייתכן וכשאני יושבת בקהל במהלך משחק כדורסל בין בית הספר שלי לבין בית ספר אחר, באותו הרגע אני אבחר להבליט את השתייכותי לבית הספר שלי ולעודד את השחקנים. לעומת זאת, שעתיים מאוחר יותר כשאנהל ויכוח עם ידיד שלי לגבי הבדלים בין נשים וגברים אני אבחר להבליט את זהותי כאישה. ובערב כשאני במפגש עם חברי תנועת הנוער שלי אני אגדיר עצמי כמדריכה וכחברת צוות בתנועה. כלומר, התיעדוף שלנו הוא אישי, דינאמי ומשתנה כתלות בזמן ובסיטואציה בה אנו נמצאים.

אנו חיים בעידן גלובאלי שבו הגבולות בין מדינות ובין אנשים מטשטשים הודות למדע ולטכנולוגיות המתפתחות. המציאות המשתנה משפיעה גם על מסגרות הזהות שלנו. לכל תופעה ישנן יתרונות וחסרונות – מצד אחד נוצרות מסגרות חדשות (למשל של בעלי מקצוע מסויים מכל העולם המסוגלים להכיר, ללמוד אחד מהשני, לשתף אחד את השני ולהרגיש קרבה ביניהם על אף המרחק הגיאוגרפי). פעמים רבות טכנולוגיות אלו, המסירות מגבלות של זמן ומרחב, מאפשרות לאנשים המתקשים חברתית בסביבה המיידית שלהם למצוא מסגרת השתייכות שמתאימה להם.
מצד שני, חלק ממסגרות הזהות, במיוחד אלו המבוססות על תיחום גיאוגרפי כמו מדינות הלאום, מאויימות על ידי טשטוש הגבולות, היות וחשיבותן בתיעדוף של רבים מהמשתייכים אליהן יורדת. כאשר החשיבות של מסגרת זהות אחת יורדת, עולה אחת אחרת במקומה.
זוהי תיאוריה אחת המסבירה כיצד אזרח אירופאי למשל שנוסע לסוריה, יכול לחזור למדינתו ולתקוף את בני הלאום שלו בשם אידיאולוגיה או דת שמקורה מחוץ לגבולות המדינה – בעיני אותו אדם החשיבות של זהותו כאירופאי פחתה ומסגרת זהות אחרת תפסה את מקומה, בין אם היא מסגרת שכבר היתה לו שקיבלה יותר חשיבות פתאום או בין אם מדובר במסגרת חדשה שרכש. את התהליך שאדם עובר כאשר הוא מחליף מסגרת זהות אחת באחרת יש לחקור בכלים פסיכולוגיים, אך הבנת החשיבות של הגדרת הזהות שלנו היא קריטית על מנת להבין תופעות רבות בעולם, וביניהן את תופעת הצעירים האירופאים החוזרים ממדינות המזרח התיכון ומבצעים פעולות טרור במדינתם.